בארצות הברית מתייחסים מאוד ברצינות למכירות זיכיון ומפקחים על התהליך. יש לכך סיבה, בהצעת זיכיון לציבור הרחב יש סיכונים ומצאו שמן הראוי לפקח עליהם.
הקדמה – מדוע לרכוש זיכיון ומדוע זה טוב?
רכישת זיכיון יכולה להיות דרך מצוינת לפתוח עסק. במקום להמציא את הגלגל בעצמך, תרכוש זכות להפעיל עסק תחת מותג ושיטה קיימת. ככל שלמותג מוניטין רב יותר – כך תקצר את הזמן בו יגיעו אליך לקוחות. המותג והמוניטין של הרשת המזכה ימשוך לקוחות להיכנס אל העסק שלך מתוך ציפייה לקבל את המוכר והאהוב עליהם. בהתאם, ככל ששיטת הפעלת העסק מפותחת יותר – תתקצר עקומת הלמידה שלך בהפעלת עסק כזה וכך תחסוך זמן יקר בתכנונו, שהרי מה טוב יותר מלקבל הוראות הפעלה מדויקות ולהתחיל לעבוד? בעולם מושלם, זיכיון יכול להיות אפיק השקעה אפקטיבי יותר מפתיחת עסק עצמאי לבד.
מאיזו הגנה נהנה זכיין ישראלי לפי החוק?
זו לא הפתעה שהעולם אינו מושלם. אם הוא היה, לא היינו צריכים חוקים שונים שקשורים בהגנה על עובדים, צרכנים, משקיעים בבורסה, סוכני מכירות וכד'. אלא כאשר אנו מגיעים לתחום הזכיינות, לא מצאו במדינת ישראל (וגם מדינות אחרות) צורך להסדיר ולהתערב בעסקת מכירה של זיכיון. רשת שתרצה לגייס כסף במדינת ישראל ותרצה לפנות ליותר מ-35 משקיעים במהלך 12 חודשים – תצטרך לפרסם תשקיף (מסמך גילוי נרחב), בכפוף לאישור הרשות לניירות ערך. אם לא תפעל כך, היא עוברת עבירה פלילית. רשת שתרצה לגייס זכיינים ותפנה ליותר מ-35 זכיינים (למשל באמצעות פרסום באינטרנט) – אינה מחויבת לדבר. האם הסיכון של הציבור בהכרח שונה?
במערכת היחסים בין זכיינים למזכים בישראל, זכיינים צריכים למצוא הפתרון שלהם בחוקים כלליים בלבד. אין חוק ספציפי שמגן עליהם כבעלי עסק במסגרת זכיינות ומביא בחשבון את פערי הכוחות בין מזכים לזכיינים. כך למשל, אם זכיין לא קיבל מידע מספק מהמזכה, הוא יצטרך לנסות להיכנס למסגרת של חוק כללי כלשהו ולשכנע את בית המשפט שהטעו אותו. זו אינה משימה קלה, במיוחד כאשר ישנם הסכמי זיכיון הכוללים לרוב הצהרות מצד זכיינים שהם מוותרים על כל טענה נגד המזכה וכי לא קיבלו מידע בדבר הסיכוי והסיכון העסקי.
במה הדברים שונים למשל במדינת ניו-יורק?
במדינת ניו-יורק מצאו שהסיכון במכירת זיכיונות אינו שונה ממקרים אחרים של פערי כוחות בין צדדים, כמו למשל הצעת ניירות ערך לציבור (הנפקה בבורסה למשל) או עסקאות בין בעל עסק לצרכן. החוק במדינת ניו-יורק קובע כי אסור להציע או למכור זיכיון ללא רישום של תשקיף הכולל גילוי של מידע נרחב על הרשת המזכה (ידוע כ-FDD – Franchise Disclosure Document). איזה מידע למשל תתבקש רשת מזכה לכלול בתשקיף שלה?
הנה כמה דוגמאות מתוך רשימה של כ-20 דרישות:
1. הניסיון העסקי של האנשים הקשורים ברשת המזכה.
2. פרק הזמן שהמזכה מנהל עסק מהסוג שהזכיין ינהל, מוכר זיכיונות לעסק כזה ומוכר זיכיונות בתחומים אחרים (כלומר – מה ניסיונו של המזכה).
3. דו"חות כספיים של המזכה, כולל הצהרה על השינויים מהותיים במצבו הפיננסי ממועד הדו"ח הכספי האחרון.
4. דמי הזיכיון שיגבה המזכה וכל תשלום נוסף שיגבה (תמלוגים, דמי פרסום, הכשרה וכד').
5. האם לפי הסכם הזיכיון הזכיין יידרש לרכוש מהמזכה שירותים, מוצרים, או כל דבר אחר, כולל תנאי הרכישה שלהם.
6. מצג כלשהו על תחזית הכנסות הזכיין, כולל הצהרה לגבי המידע ואופן החישוב של תחזית זו.
ומה קורה אם רשת לא מראה משאבים פיננסיים לעמוד בהתחייבויותיה?
לפי החוק בניו-יורק, אם הרשויות בניו-יורק לא מוצרים שרשת מזכה הצליחה להראות שיש לה אמצעים פיננסיים לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הזכיין (כגון לספק נכס מתאים לזכיין, ציוד, מלאי, הדרכה וכד') – היא יכולה לדרוש מהרשת המזכה להפקיד ערבות או בטוחות אחרות. אלו ישמשו כדי להגן על הזכיינים במידת הצורך, ככל שהרשת המזכה תיכשל לעמוד במחויבויותיה.
אז אפשר גם אחרת?
מתברר שכן ומדינת ניו-יורק היא דוגמא אחת. במאמרים הבאים נביא דוגמאות נוספות לאופן בו פועלת קהילת הזכיינות במדינות אחרות, גם בהעדר חוק.
בחלק מהמדינות, ההסדרה היא מרצון, בהתאם לקוד אתי מוסכם, והמזכים והזכיינים מכבדים אותו. בהתאם, המכון הישראלי לזכיינות ניסח קוד אתי ומדריכים לזכיין ולרשת זכיינות. המדריכים והקוד האתי כוללים עקרונות מנחים עבור שני הצדדים, שכן לשניהם גם חובות וגם זכויות. אתם מוזמנים להורידו בחינם מאתר המכון הישראלי לזכיינות.
* אין באמור להוות כל ייעוץ מכל סוג, לרבות כל ייעוץ משפטי.
